פסק-דין בתיק ע"א 3218-07-11

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת יפעת מישורי) בת"א 10292-07 מיום 23/5/11 לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום סכום של 236,787 ש"ח, בגין שכר טרחה המגיע לו לטענתו עבור טיפול משפטי שנתן למשיבים.

הרקע :

2.         המשיבה מס' 1 (להלן: חברת שנרום ) היא חברה העוסקת במתן יעוץ וטיפול לחייבים בענייני ארנונה.

            ביום 22/3/00 נחתם הסכם בין המשיבה מס' 3 (להלן: חברת איל ) לבין חברת שנרום (נספח 15 לתיק המוצגים של המשיבים) במסגרתו התחייבה חברת שנרום לבדוק ולטפל בתשלומי החובה שמוטלים על חברת איל לרשות המקומית. עבור אותו שירות התחייבה חברת איל לשלם סכום מסוים מתוך ההפרש שנחסך (להלן: סכום הזכייה ). בסעיף 10 להסכם נקבע כי:

                        " כל הוצאות "השירות ברשויות" לרבות: יעוץ משפטי שוטף וכן טיפול או ייצוג משפטי במידת הצורך (למעט אגרות משפט) ובדיקה פיזית לנכסים יהיו על חשבון שנרום".

3.         בין המערער לבין חברת שנרום, באמצעות המשיב מס' 2 - מר עמנואל דוידי (להלן: מר דוידי ), הבעלים היחיד של חברת שנרום ומנהלה, נערך הסכם שכר טרחה ביום 25/7/01 (להלן: הסכם שכה"ט ), עליו חתם מר דוידי.

אעיר כבר בשלב זה שלחתימת מר דוידי לא צורפה הבהרה באיזו כשרות חתם - אישית או כמנהל החברה - ואולם יש להדגיש כי חתימתו של מר דוידי היא חתימה יחידה.

            ב הסכם שכה"ט הוסכם שבגין טיפול וייצוג בהליכים בתיקים ששנרום תפנה למערער, תשלם שנרום סכומי שכר טרחה כמפורט באותו הסכם. ולענייננו, 6% מסכום הזכייה עד לסכום של 2 מיליון ש"ח; ובמקרה של למעלה מ- 2 מיליון - יידון ויסוכם בנפרד.

4.         חברת איל קיבלה יעוץ מחברת שנרום באמצעות מר דוידי בענייני ארנונה, ובהמשך קיבלה שירותים משפטיים מהמערער.

            לצורך הגשת התביעה חתם מר מאיר אורנשטיין, חשב חברת איל, מטעמה של חברת איל,  על ייפוי כוח למערער.

5.         אין חולק כי המערער הגיש ביום 25/3/02 לבקשת המשיבים 1 ו-2, ולפניית המשיבה מס' 3 תביעה נגד עיריית הרצליה (להלן: העירייה ) בבית משפט השלום בתל-אביב בת"א 177229/02.

            במסגרת התביעה דרשה חברת איל כי העירייה תשיב לה סכום של 2,491,260 ש"ח בגין חיובי ארנונה שנגבו ביתר.

            בפסק דין שניתן ביום 25/4/07 (כב' השופטת אלמגור, ס' נשיא) נתקבלה התביעה ברובה והעירייה חויבה להשיב לחברת איל סכום של 1,826,393 ש"ח נכון ליום 28/2/07. כמו כן, חויבה העירייה לשלם לחברת איל שכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ, לרבות הוצאות משפט ואגרות משפט. סך הסכומים שנפסקו לזכות חברת איל נכון ליום 30/5/07 עמדו על 1,995,564 ש"ח.

(להלן: פסה"ד בשלום-ארנונה ).

6.         עם מתן פסה"ד בשלום-ארנונה פנה המערער למשיבים בדרישה לשלם לו שכר טרחה המגיע לו על פי הסכם שכה"ט בסך של 167,168 ש"ח ועוד סכום של 69,619 ש"ח שנפסק בגין שכר טרחת עו"ד על ידי בית המשפט.

משלא נענו המשיבים לדרישה הוגשה התביעה כמפורט לעיל. התביעה הוגשה הן נגד חברת שנרום עמה חתם המערער על הסכם שכה"ט, הן כנגד מר דוידי כמנהל חברת שנרום וכחבות אישית, והן כנגד חברת איל כמי שקיבלה את השירות המשפטי.

            תחילה לא הוגש כתב הגנה לכתב התביעה שהגיש המערער וניתן פסק דין (כב' השופט אבישי רובס, כרשם (כתוארו אז)) בהעדר הגנה. לאחר מכן הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה שניתנה ביום 23/1/08 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים לבטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד הפקדת סכום של 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ, להבטחת תשלום פסק הדין בתיק, ככל שיינתן פסק דין נגדם.

7.         על פסה"ד בשלום-ארנונה, הגישה העירייה ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 2890/07 (להלן: הערעור ).

במהלך הדיון בתיק דנן בבית משפט השלום בחיפה, לאחר שהוגש כתב הגנה ועוד קודם לישיבת ההוכחות שנקבעה ל-6/1/10, הודיעו המשיבים כי ב ערעור ניתן פסק דין ביום 22/12/09 אשר ביטל את פסה"ד בשלום-ארנונה (להלן: פסה"ד בערעור ).